<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ו ח"ב</h1>
<h2>דף מו.</h2>
אדם שמעיד על הבכור ששמע מאביו צריך שיוכיח דברי אביו שכוונתו היה לומר שהיה בכור מן האב כי בענין אחר חוששין שמא בכור מן האם הוא בתרא. טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שני' ואינו ממעט בחלק בכורה כלומ' שיחשב כאחד האחין לענין שיש מעט בחלק הבכור כי הבכור אינו נוטל חלק כי אם כשני אחים ויותר אחין יותר הן מועט חלק הבכורה וזה אינו ממעט כי אינו ממעט אלא מי שהוא בן משעת לידה בתרא. בכור שמכר קודם חלוק' ממכרו ממכר כי יש לבכור קודם חלוקה בתרא. שתי נשים שילדו שני זכרים משני בני אדם והוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה לענין שיקח כל אחד חלק בכורה לא הוכרו אין כותבין ודוחין לכל אחד כי התורה אמרה בכור ולא ספק בתרא. בכור שנולד לאחר מיתת אביו כגון שהיו לו שנים או ג' נשים והניחה מעוברת וילדה האחת ראשונה אינו נוטל פי שנים ואם פשוט אינו ממעט בחלק בכורה בתרא. המוכר שדהו לפירות ומת תוך אותו זמן כשתחזור השדה ליורשיו הבכור נוטל בה פי שנים דקנין פירות לאו כקנין הגוף ואינו ראוי לבא. בכור לנחלה ולא לכהן כגון הבא אחר נפלים ואפילו יצא הנפל ראשו חי וכן שיצא ראשו מת והיוצא מחותך הבא אחריהם בכור לנחלה בתרא. שלשה נאמנין על הבכור חיה לאלתר אמו כלומר אביו לעולם ואם אמר על מי שהוחזק שהוא בכור שאינו בכור ואמר על אח' שהוא בכור נאמן בתרא ונאמן על בנו אבל על בן בנו אינו נאמן.
<h2>דף מח.</h2>
אחין שחלקו אחד נטל קרקע ואחד נטל כספים ובא בעל חוב ונטל קרקע אזיל האי פלג בכספים זהו לישנא קמא ויש שם לישנא בתרא בהפך ורב אלפס והרמב"ם [נחלות פ"י ה"א] פסקו כלישנא קמא וכן כתב ה"ר יונה וכתב דלא דייקא האי סברא דלא תקנו לגבות ממטלטלי במקום שיש קרק' ועוד פשוט וכן שני קרקעות שחלקו שני אחים ונטל בעל חוב א' מהם בטלה המחלוקת וחולקין האחר ואינו יכול לסלקו במעות פירוש כי כיורשין הוו ולא כלקוחות לזה הענין ולא מטעם זה יש ברירה דאנן קיימא לן דאין ברירה בדאוריתא אלא מטעם דעל מנת כן חלקו ופרש"י דמיירי שעשאו אפותיקי ולא שכתב לו מפו' כגון שכתב לו אביהן לא יהא לך פרעון אלא מזה אלא כגון ששעב' כל קרקעותיו וסיים לו קרקע זה שיפרע ממנו תחלה אם ירצה מלוה שאם לא כן אינו יכול לגבות מאחר אלא גובה מכל אח' ואח' חלקו המגיע לידו מן החוב וכתבו המפרשים דוקא כשיכול לגבו' שדה שלימה בחובו מכל אחת כגון שחלקו ד' שדות ונוטל מכל א' שדה אחת נחלקו מן החוב שאם (יצטרף) [יצטרך] לגבו' חצי שד' מכל אחת נוטל שדה אחת מאחד מהן אפילו לא שווייה אפותיקי ולא יגבה חצי שדה מכל אחד אם ירצה כמו שהיה עושה בחיי אביהן כי לא היה נוטל בחובו שני חצאי שדה אם לא ירצה כי אם שד' אחת משום נעילת דלת ואם נטל אחת זיבורית ואחת בינוני' אינו גובה אלא מאותו של זיבורית כדין הבא ליפרע מן היתומים ואף על פי שלקח שדה אחת בטלה מחלוקת מה שאי' כן בשני לקוחו' שלקחו שתי שדות ובא ב"ח ולקח שדה אחת הפסיד ואין לו על הלוקח האחר כלום. בתרא קמא.
<h2>דף נא:</h2>
אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק כגון אם מת אביו בחיי אבי אביו ואחר כך מת אבי אביו נוטל פי שנים בנכסי אביו ולא בנכסי אבי אביו ואם היה אביו בכור נוטל פי שנים אפילו בנכסי אביו כי הוא ירש חלק בפירות אביו בתרא. בכור נוטל פי שנים כאחד מן האחין כלומר כשהן חמשה נוטל שני חלקים כמו שני אחין ולא פי שנים מכל הנכסים אלא כשאין לו אלא אח אחד אז נוטל שני חלקים בכל הנכסים בתרא [קכ"ג ע"א]. בכור אינו נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן ויש הפרש בדבר כי שבחא דממילא שקיל כגון דיקלא ואלים אבל שבחא דאשתני כגון בחפירי והוו שיבולי או שלפופי והוו תמרי לא שקיל וכן בהמה מושכרת או מוחכרת בחיי אביהן ביד אביהן או רועה באפר אפילו אין נותנין לה האחין מזונות וילדה וכל שכן שהשביחו יורשין לאחר מיתת אביהן בתרא. בכור אינו נוטל פי שנים במלוה אפילו בשטר בין גבו קרקע בין גבו מעות ובמלוה שעמו נוטל פי החצי משנים פי' מלוה שעמו שחייב הבכור לאביו בחייו. ורב אלפס פי' כמו שכתבתי פלגי ועוד פי' הוא פי' אחר פלגי כלומר חולק עמהם ונוטל בה פי שנים וראשון נראה עיקר. וכתבו המפרשים מלוה על משכון מטלטלין מוחזקת היא ונוטלת בה פי שני' בתרא [קכ"ו ע"א]. בכור שמיחה שלא ישביחו נכסים עד שיחלוקו נוטל פי שנים בשבח אפי' השביחו יתומים כגון ענבי' ובצרום או זתים ומסקום שמיחה בעודן מחוברין. אבל תלושין ומיחה שלא ידרכום לא ומכל מקום נותנין לו דמי נזק אבל דרכם לא ונותנין לו דמי היזק ענביו בתרא. בכור שויתר ואמר איני רוצה ליטול ולקבל חלק כי אם בפשוט זכו אביו בחלקו באמירה בעלמ' בלא קנין ואם ויתר בדבר אחד ויתר בכל הנכסים ודוקא בכל דבר דאתאי לידיה דאבוה ואיתיה השתא ברשותא אבל מלוה דליתא ברשותיה אינו יכול למחו' ולא למכור כלל בתרא.
<h2>דף נב:</h2>
אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק כגון אם מת אביו בחיי אבי אביו ואחר כך מת אבי אביו נוטל פי שנים בנכסי אביו ולא בנכסי אבי אביו ואם היה אביו בכור נוטל פי שנים אפילו בנכסי אביו כי הוא ירש חלק בפירות אביו בתרא. בכור נוטל פי שנים כאחד מן האחין כלומר כשהן חמשה נוטל שני חלקים כמו שני אחין ולא פי שנים מכל הנכסים אלא כשאין לו אלא אח אחד אז נוטל שני חלקים בכל הנכסים בתרא [קכ"ג ע"א]. בכור אינו נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן ויש הפרש בדבר כי שבחא דממילא שקיל כגון דיקלא ואלים אבל שבחא דאשתני כגון בחפירי והוו שיבולי או שלפופי והוו תמרי לא שקיל וכן בהמה מושכרת או מוחכרת בחיי אביהן ביד אביהן או רועה באפר אפילו אין נותנין לה האחין מזונות וילדה וכל שכן שהשביחו יורשין לאחר מיתת אביהן בתרא. בכור אינו נוטל פי שנים במלוה אפילו בשטר בין גבו קרקע בין גבו מעות ובמלוה שעמו נוטל פי החצי משנים פי' מלוה שעמו שחייב הבכור לאביו בחייו. ורב אלפס פי' כמו שכתבתי פלגי ועוד פי' הוא פי' אחר פלגי כלומר חולק עמהם ונוטל בה פי שנים וראשון נראה עיקר. וכתבו המפרשים מלוה על משכון מטלטלין מוחזקת היא ונוטלת בה פי שני' בתרא [קכ"ו ע"א]. בכור שמיחה שלא ישביחו נכסים עד שיחלוקו נוטל פי שנים בשבח אפי' השביחו יתומים כגון ענבי' ובצרום או זתים ומסקום שמיחה בעודן מחוברין. אבל תלושין ומיחה שלא ידרכום לא ומכל מקום נותנין לו דמי נזק אבל דרכם לא ונותנין לו דמי היזק ענביו בתרא. בכור שויתר ואמר איני רוצה ליטול ולקבל חלק כי אם בפשוט זכו אביו בחלקו באמירה בעלמ' בלא קנין ואם ויתר בדבר אחד ויתר בכל הנכסים ודוקא בכל דבר דאתאי לידיה דאבוה ואיתיה השתא ברשותא אבל מלוה דליתא ברשותיה אינו יכול למחו' ולא למכור כלל בתרא.
<h2>דף נז.</h2>
אחין שחלקו אחד נטל קרקע ואחד נטל כספים ובא בעל חוב ונטל קרקע אזיל האי פלג בכספים זהו לישנא קמא ויש שם לישנא בתרא בהפך ורב אלפס והרמב"ם [נחלות פ"י ה"א] פסקו כלישנא קמא וכן כתב ה"ר יונה וכתב דלא דייקא האי סברא דלא תקנו לגבות ממטלטלי במקום שיש קרק' ועוד פשוט וכן שני קרקעות שחלקו שני אחים ונטל בעל חוב א' מהם בטלה המחלוקת וחולקין האחר ואינו יכול לסלקו במעות פירוש כי כיורשין הוו ולא כלקוחות לזה הענין ולא מטעם זה יש ברירה דאנן קיימא לן דאין ברירה בדאוריתא אלא מטעם דעל מנת כן חלקו ופרש"י דמיירי שעשאו אפותיקי ולא שכתב לו מפו' כגון שכתב לו אביהן לא יהא לך פרעון אלא מזה אלא כגון ששעב' כל קרקעותיו וסיים לו קרקע זה שיפרע ממנו תחלה אם ירצה מלוה שאם לא כן אינו יכול לגבות מאחר אלא גובה מכל אח' ואח' חלקו המגיע לידו מן החוב וכתבו המפרשים דוקא כשיכול לגבו' שדה שלימה בחובו מכל אחת כגון שחלקו ד' שדות ונוטל מכל א' שדה אחת נחלקו מן החוב שאם (יצטרף) [יצטרך] לגבו' חצי שד' מכל אחת נוטל שדה אחת מאחד מהן אפילו לא שווייה אפותיקי ולא יגבה חצי שדה מכל אחד אם ירצה כמו שהיה עושה בחיי אביהן כי לא היה נוטל בחובו שני חצאי שדה אם לא ירצה כי אם שד' אחת משום נעילת דלת ואם נטל אחת זיבורית ואחת בינוני' אינו גובה אלא מאותו של זיבורית כדין הבא ליפרע מן היתומים ואף על פי שלקח שדה אחת בטלה מחלוקת מה שאי' כן בשני לקוחו' שלקחו שתי שדות ובא ב"ח ולקח שדה אחת הפסיד ואין לו על הלוקח האחר כלום. בתרא קמא.
